Scan barcode
A review by rawn
שתיים דובים by מאיר שלו, Meir Shalev
dark
emotional
funny
reflective
sad
medium-paced
- Plot- or character-driven? Character
- Strong character development? It's complicated
- Loveable characters? No
- Diverse cast of characters? No
- Flaws of characters a main focus? Yes
4.25
הספר עוקב אחרי כמה עלילות שזורות במקביל, אם הייתי צריך לייצג אותן על לוח שעם בעזרת חוטי משי אדומים סטייל ניאו-נויר העלילה הייתה יוצרת עיגול שבתוכו מגן-דויד. מין פנטגרמה ציונית. יש כל כך הרבה הקבלות ושאר אמצעים אומנותיים שכתובים בצורה כל כך מבדרת ומעוררת מחשבות וטובה - עד שהן לא
מאיר שליו כותב באופן מאוד אסוציאטיבי, רחפני אפילו. זה מרגיש כאילו אני צריך לקרוא את הסיפור מבעד לזגוגית מלוכלכת וללקט את הפרטים שמאיר שליו בחסדו מעניק לי מסלט של מילים בלי פואנטה. בנוסף, היות והסיפור מסופר לפעמים ממספר יודע-כול ולפעמים מרותה תבורי, יש נטייה בתחילת הספר להשתמש בקווים עלילתיים שעדיין לא נטוו לקורא אך ידועים למספר וזה גם גורם לקריאה מבולבלת.
יש גם קו עלילתי אחד לקראות הסוף שעל הנייר, לקשור קצוות רופפים זה מצוין - אבל כשאתה מרגיש שנשארו לך פחות מ10 עמודים ביד שמאל אתה מבין שזה לא משרת שום סיבה נראטיבית ופשוט משמש פורטל להתבכיינות מלודרמטית שלא עומדת ברף של שאר הדיא\מונולוג בספר הזה.
יחסית לספר שמסופר כמעט כולו מפה אישה לאוזן אישה, ורבע מהעלילה סובבת סביב אישה במבט ראשוני - הספר הזה סובב אך ורק סביב גברים, הוא מודע לזה והספר עוסק בתחילת היישוב ובאנשים סקסיסטיים ומתנגח עם הדבר הזה ראש בראש, אבל לא לאיזשהו סוף משמעותי במיוחד. עוד כיוון סיפורי ששליו היה יכול ללכת אליו אם היה רוצה, סה"כ זה באמת לא בעיה בשביל העלילה של הסיפור.
לסיכום:
הפרוזה יפהפייה והארמזים והמטאפורות טעימים לעיניים, רותה יודעת לגולל סיפור ולאכול את הראש בקטע טוב אבל הספר סובל מעריכה לא מספקת.
קריאה מהנה, אחרי שאני אחזיר לספרייה אני אקנה עותק ואעבור על זה עם שלל מרקרים
מאיר שליו כותב באופן מאוד אסוציאטיבי, רחפני אפילו. זה מרגיש כאילו אני צריך לקרוא את הסיפור מבעד לזגוגית מלוכלכת וללקט את הפרטים שמאיר שליו בחסדו מעניק לי מסלט של מילים בלי פואנטה. בנוסף, היות והסיפור מסופר לפעמים ממספר יודע-כול ולפעמים מרותה תבורי, יש נטייה בתחילת הספר להשתמש בקווים עלילתיים שעדיין לא נטוו לקורא אך ידועים למספר וזה גם גורם לקריאה מבולבלת.
יש גם קו עלילתי אחד לקראות הסוף שעל הנייר, לקשור קצוות רופפים זה מצוין - אבל כשאתה מרגיש שנשארו לך פחות מ10 עמודים ביד שמאל אתה מבין שזה לא משרת שום סיבה נראטיבית ופשוט משמש פורטל להתבכיינות מלודרמטית שלא עומדת ברף של שאר הדיא\מונולוג בספר הזה.
יחסית לספר שמסופר כמעט כולו מפה אישה לאוזן אישה, ורבע מהעלילה סובבת סביב אישה במבט ראשוני - הספר הזה סובב אך ורק סביב גברים, הוא מודע לזה והספר עוסק בתחילת היישוב ובאנשים סקסיסטיים ומתנגח עם הדבר הזה ראש בראש, אבל לא לאיזשהו סוף משמעותי במיוחד. עוד כיוון סיפורי ששליו היה יכול ללכת אליו אם היה רוצה, סה"כ זה באמת לא בעיה בשביל העלילה של הסיפור.
לסיכום:
הפרוזה יפהפייה והארמזים והמטאפורות טעימים לעיניים, רותה יודעת לגולל סיפור ולאכול את הראש בקטע טוב אבל הספר סובל מעריכה לא מספקת.
קריאה מהנה, אחרי שאני אחזיר לספרייה אני אקנה עותק ואעבור על זה עם שלל מרקרים