Scan barcode
A review by gailpirl
משאלה אחת ימינה by אשכול נבו, Eshkol Nevo
4.0
I think what won me over was the fact that I was sure, just sure, that it was true.
The story opened two different ways, by two different characters. First with an intro, then with the first line.
From the moment I opened the book I was taken. But I think when Emmi, who usually reads books in English, picked it up and said "this is a great book" - it was a done deal.
What was different for me about this book was that the love interest was actually my least favorite character - though I'm not sure if you were supposed to like her in the first place. In the meantime, Amihai(might be spelled differently in the translation to English, I read it in Hebrew) - a secondary protagonist, if you get what I mean - was my favorite character.
All of the characters were so realistic it hurt.
Don't get me wrong, I still really liked the narrator. I deeply identified with what he said about loneliness near the end of the book. Also a running theme that I found very true was how people try to make themselves seem better than they are to themselves. Had a GREAT word in Hebrew, but I don't know what they called it in English.
All in all, this book is worth a read. The fact that I forgot the author's name which made me think the book was real shows how good it is.
אני חושבת שמה שכבש אותי היא העובדה שהייתי בטוחה, פשוט בטוחה, שהסיפור אמיתי.
הסיפור נפתח בשני אופנים על ידי שתי דמויות שונות. קודם עם הקדמה ולאחר מכן עם משפט פתיחה.
מרגע שפתחתי את הספר נשביתי בקסמו. אבל אני חושבת שכשאמי, שבדרך כלל קוראת ספרים באנגלית בגלל, הצביעה עליו ואמרה "זה ספר מדהים" - it was a done deal.
מה שהיה הכי שונה היה שדווקא מושא האהבה של הספר, שאני לא בטוחה אם הייתי אמורה לאהוב אותה או לא, יצאה הדמות הכי פחות אהובה עלי, בעוד שהדמות של עמיחי - דמות משנית-ראשית כזאת, אתם בטח מכירים כאלו - היא הדמות האהובה עלי.
בכלל הדמויות היו כ"כ אמיתיות שזה כואב.
הזדהיתי נורא גם עם המספר. לדוגמא מה שהוא אמר לגבי בדידות לקראת סוף הספר - על עצמו ועל כך שאולי הוא העמיד פנים שהוא אדם חברתי בעוד שהוא היה בן אדם בודד. יכול להיות שאני חושבת מעצמי, שאני - בלשון הספר - מייפה את עצמי בעיני. אבל עדיין.
בכלל הספר הזה שווה קריאה. ועצם העובדה שבגלל ששכחתי את שמו של הסופר חשבתי שזה אמיתי מראה כמה הספר הזה מעולה.
The story opened two different ways, by two different characters. First with an intro, then with the first line.
From the moment I opened the book I was taken. But I think when Emmi, who usually reads books in English, picked it up and said "this is a great book" - it was a done deal.
What was different for me about this book was that the love interest was actually my least favorite character - though I'm not sure if you were supposed to like her in the first place. In the meantime, Amihai(might be spelled differently in the translation to English, I read it in Hebrew) - a secondary protagonist, if you get what I mean - was my favorite character.
All of the characters were so realistic it hurt.
Don't get me wrong, I still really liked the narrator. I deeply identified with what he said about loneliness near the end of the book. Also a running theme that I found very true was how people try to make themselves seem better than they are to themselves. Had a GREAT word in Hebrew, but I don't know what they called it in English.
All in all, this book is worth a read. The fact that I forgot the author's name which made me think the book was real shows how good it is.
אני חושבת שמה שכבש אותי היא העובדה שהייתי בטוחה, פשוט בטוחה, שהסיפור אמיתי.
הסיפור נפתח בשני אופנים על ידי שתי דמויות שונות. קודם עם הקדמה ולאחר מכן עם משפט פתיחה.
מרגע שפתחתי את הספר נשביתי בקסמו. אבל אני חושבת שכשאמי, שבדרך כלל קוראת ספרים באנגלית בגלל, הצביעה עליו ואמרה "זה ספר מדהים" - it was a done deal.
מה שהיה הכי שונה היה שדווקא מושא האהבה של הספר, שאני לא בטוחה אם הייתי אמורה לאהוב אותה או לא, יצאה הדמות הכי פחות אהובה עלי, בעוד שהדמות של עמיחי - דמות משנית-ראשית כזאת, אתם בטח מכירים כאלו - היא הדמות האהובה עלי.
בכלל הדמויות היו כ"כ אמיתיות שזה כואב.
הזדהיתי נורא גם עם המספר. לדוגמא מה שהוא אמר לגבי בדידות לקראת סוף הספר - על עצמו ועל כך שאולי הוא העמיד פנים שהוא אדם חברתי בעוד שהוא היה בן אדם בודד. יכול להיות שאני חושבת מעצמי, שאני - בלשון הספר - מייפה את עצמי בעיני. אבל עדיין.
בכלל הספר הזה שווה קריאה. ועצם העובדה שבגלל ששכחתי את שמו של הסופר חשבתי שזה אמיתי מראה כמה הספר הזה מעולה.